נקב בעור התוף, הינו פשוטו כמשמעו, חור שנגרם לעור התוף והוא שכיח בעיקר אצל ילדים. התנקבות עור התוף עלולה להיגרם מזיהומים חוזרים ונשנים ומטראומה בעקבות פגיעה באזור האוזניים. כאשר ישנו חור בעור התוף, האוזן אינה מוגנת וחשופה לאוויר העולם ועל כן, עלולה להזדהם.
הסממנים לקרע בעור התוף הן ירידה בשמיעה, צלצולים באוזניים, זיהומים חוזרים באוזן, במיוחד כאלו שנגרמים מכניסה של מים לאוזן התיכונה דרך הנקב , הפרשה מוגלתית מחלל האוזן ובמקרה שהתפתח זיהום או דלקת, כאבים עזים.
במקרה של נקבים קטנים לא תמיד ישנו צורך לטפל, ברוב המקרים הם מתאחים מעצמם ואינם גורמים לכאב. במקרים בהם הנקב גורם לזיהומים רבים, ניתן לטפל בנקב בעור התוף על ידי ניתוח, שמבוצע תחת הרדמה כללית.
בניתוח מבצעים חתך, שאינו גלוי לעין, מאחורי האפרכסת. מטרתו של הניתוח היא לאטום את החור שנוצר בעור התוף והדרך לשעות כן, היא על ידי לקיחת רקמה דקה הנמצאת מעל השריר של האפרכסת ונקראת פסיה, עיבודה, ואטימת הנקב בעזרתה. לאחר מכן, ממלאים את חלל האוזן בחומר ספוגי אשר עוזר ליצור שכבת מגן למשך שבועיים- שלושה, מספיק זמן, בשביל לאפשר לפסיה, להתאחות עם עור התוף, עד כדי סגירת הנקב.
הניתוח אינו צריך החלמה מרובה וכבר למחרת ניתן לחזור לשגרה אולם יש להקפיד להימנע מפעילות גופנית, שלושה שבועות לאחר הניתוח. כמו כן, מומלץ להימנע מטיסות לחוץ לארץ בשלושת החודשים שלאחר הניתוח.
הניתוח פשוט אולם בכל זאת, ישנם כמה סיכונים. אחד הסיכונים האפשריים הוא, שהניתוח לא יצליח והחור לא ייסגר. סיכון נוסף תלוי בגיל המטופל. מערכת הניקוז של חלל האוזן אצל מטופלים צעירים מדי, אינה מפותחת מספיק ועלולה להוות בעיה. כמו כן ישנו סיכון לחוות סחרחורת או לפגיעה באיכות השמיעה, אולם סיבוכים אלו, אינם קורים לעיתים קרובות.
נקב בעור התוף יכול להופיע אצל אנשים רבים ללא תופעות לוואי ולהתאחות מעצמו. מידת ההשפעה על חייו של הסובל מחור בעור התוף, תלויה בגודל הנקב. כאשר הנקב גדול ישנה ירידה משמעותית בשמיעה, שעלולה להשפיע, על אורח חיים תקין ולחשוף את האוזן, למזהמים שונים. הטיפול הכירורגי הינו בעל אחוזי הצלחה גבוהים ומינימום סיכונים ומציע למטופלים, פתרון מידי לבעייתם.