האוזן היא איבר שבעזרתו אנו שומעים. האוזן מחולקת לשלושה חלקים, האוזן החיצונית, האוזן התיכונה והאוזן הפנימית. לכל חלק תפקיד שונה בתהליך השמיעה. השמיעה מתבצעת כאשר גלי הקול עוברים מהאוזן החיצונית דרך האוזן התיכונה אל האוזן הפנימית ומשם למוח, ההופך את אותם גלי קול לצלילים ולשפה. במקרה ואחד משלושת חלקי האוזן נפגע, הוא אינו מסוגל לבצע את תפקידו בשרשרת כראוי ואזי השמיעה נפגעת.
ירידה בשמיעה נחלקת לשני סוגים, ירידה בשמיעה ההולכתית, הנגרמת לאחר פגיעה במנגנון העברת הקול וירידה בשמיעה עצבית, הנגרמת עקב פגיעה בעצב השמיעה.
לירידה בשמיעה ההולכתית ישנן סיבות שונות. אחת הסיבות הנפוצות ביותר הינה שעווה שהצטברה באוזניים. ריבוי השעווה חוסם את מעברם של גלי הקול ולכן נוצרת פגיעה בהעברת הקול.
כדי להחזיר עטרה ליושנה, אפשר להמיס את השעווה בעזרת טיפות אוזניים המיועדות לכך. במידה והטיפול אינו צלח, יש להגיע לרופא אף אוזן גרון והלה, ישאב את הפקק בעזרת מכשיר מיוחד לכך.
כדי למנוע את הישנות התופעה, מומלץ לא לנקות את פנים האוזן עם מקלוני אוזניים, מכיוון שלאוזן ישנו מנגנון מיוחד, המיועד להוצאת השעווה החוצה. במידה ורוצים לנקות את האוזן, מומלץ לנקות רק את החלק החיצוני שלה,עם מגבת אמבט.
סיבה נוספת לליקוי בשמיעה ההולכתית היא דלקת באוזן החיצונית. דלקת עלולה לגרום לבצקת ולנפיחות ולחסום את מעבר הקול. הטיפול בדלקת יאפשר את חזרתה של השמיעה. דלקת נוספת שגורמת לירידה זמנית של השמיעה ,היא דלקת באוזן התיכונה, המלווה בנוזל. הדלקת נפוצה בעיקר אצל ילדים ונגרמת ממחלות נגיפיות בדרכי הנשימה. הנוזל המצטבר באוזן, מונע את מעברם של גלי הקול.
גורם נוסף לדלקות וזיהומים באוזן הן אקסוסטוזות. האקסוסטוזות הן התנפחויות עצם שמופיעות בתעלת האוזן החיצונית. קיומן, חוסם את מעבר גלי הקול ולעיתים יכול להתפתח סביבן זיהום מקומי.
ישנן גם מחלות שהתפרצותן, עלולה לפגוע בשמיעה ההולכתית, אחת מהן היא אוטוסקלרוזיס. מחלת האוטוסקלרוזיס היא מחלה תורשתית, הנפוצה בעיקר אצל בנות המין הנשי והיא גורמת לקיבוע של עצמות השמע הקטנות. קיבוע של עצמות השמע, פוגע בהולכת הקול.
גם גידולים עלולים להוות סיבה לירידה בשמיעה, בעיקר גידולי גלומוס. גידולים מסוג זה הינם גידולים שפירים שעשירים בכלי דם. הימצאותם באוזן התיכונה מונע את מעבר הקול ולהם תסמינים נוספים כמו דמם מהאוזן, שיתוק עצב הפנים והופעת צפצופים באוזניים.
ירידה בשמיעה העצבית משמעותה, אובדן הכושר התפקודי של איבר השמיעה או של עצב השמיעה. תופעה זו באה לידי ביטוי,על ידי הקושי להבדיל בין מילים לצלילים. אחת הסיבות לירידה בשמיעה העצבית היא פרסביאקוזיס.
פרסביאקוזיס מתקיים בעיקר אצל אנשים מבוגרים והינו הסיבה השכיחה ביותר, לירידה בשמיעה העצבית. פרסביאקוזיס נוצר בעקבות ניוון של איבר השמיעה ואובדן תאי שיער באוזן, האחראים על הפיכת הקול לאותות עצביים.
סיבות נוספות לירידה בשמיעה העצבית הן חשיפה לרעש בעוצמה חזקה, שימוש בתרופות מסוימות אשר תופעת הלוואי של השימוש בהן, הוא ירידה באיכות השמיעה וחבלה בראש, העלולה לגרום לאובדן שמיעה פתאומי. גם טראומה לאוזן שנגרמת מרעש חזק ופתאומי, מחבלה או ממחלה, עלולה לגרום לאובדן שמיעה עצבי.
סיבות נוספות לאובדן השמיעה העצבי הן מחלות וגידולים. כך מחלת מנייר המלווה בסחרחורת ובצפצוף באוזן יכולה לגרום לירידה בשמיעה כמו גם ניורומה של עצב השמיעה, גידול שפיר ונדיר אשר גורם לאובדן שמיעה באוזן אחת.
אובדן השמיעה העצבית יכול לעבור גם בתורשה, כך אנשים עם גנים בהם ישנו פגם בייצור חלבון החיוני לשמיעה, יולדו חרשים או עם בעיות שמיעה.